החלטה בתיק ב"ש 1962/07

1.       ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו ( כב' השופט מר יעקב בכר), מתאריך 19.3.2007 בתיק ב"ש 10130/07, בה הורה בית המשפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, לפי כתב אישום שהוגש נגדו בתיק פל' (תעבורה עכו) 151/07.

2.       בכתב האישום נטען, כי בתאריך 11.3.2007 נמצא העורר נוהג במכונית פרטית, בשעה שבאותה עת היה פסול מלנהוג בשל ארבעה (ארבעה!) עונשי פסילה מלנהוג שניתנו עליו.

          עוד נטען בכתב האישום, כי העורר נהג במכונית כאמור, למרות שרישיון הנהיגה שלו פקע בתאריך 19.5.2001, ועוד נטען, כי בעת שנהג, לא היתה בידו תעודת ביטוח בת תוקף, ובשעה שאנשי המשטרה הורו לו לעצור את כלי הרכב בו נהג, ולדומם המנוע, נמלט העורר מהמקום.

          אעיר, שככל הנראה, בתאריך ביצוע העבירה הנקוב בכתב האישום, נפלה טעות סופר, ומן הראוי שב"כ המשיבה יבדוק נקודה זאת. החלטתי זאת מתייחסת איפוא לחומר הראיות הקיים נגד העורר, ובהנחה, שאכן מדובר בטעות סופר בכתב האישום.

3.       נראה, כי למרות גרסתו המכחישה של העורר, וניסיונם של אחיו וארוסתו לחפות עליו, קיימות לכאורה ראיות המלמדות על כך שהעורר אכן נהג במכונית מסוג מזדה בתאריך 9.3.2007, ולאחר שנעצר על ידי השוטרים, שביקשו ממנו לדומם את מנוע המכונית, העורר ברח מהמקום.

4.       בתיק החקירה מצאתי מסמך מתאריך 21.8.2006, שכותרתו "הודעה על תפיסת רישיון נהיגה של נוהג בפסילה ע"פ מסוף", ונראה לכאורה שבתאריך האמור הודע לעורר, כי הוא נפסל מלנהוג בכלי רכב בארבע הזדמניות שונות.

          עם זאת, צודק ב"כ העורר בטענתו, כי הפסילה העיקרית היא זו שהוטלה על העורר בתאריך 11.11.2004 למשך 24 חודשים, בתיק פ' (עכו) 3325/04, שאז הורשע העורר בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ובנוסף לפסילתו מלנהוג במשך שנתיים, נדון העורר ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

          בגזר הדין קבע בית המשפט כי "תוקף הפסילה מהיום", ומכאן מבקש הסנגור ללמוד, שבעת שהעורר נמצא נוהג במכונית, עונש הפסילה כבר תם. ואולם, נעלם מעיני הסנגור המלומד, כי לפי סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התקופה בה ריצה העורר את עונש המאסר שהוטל עליו, אינה באה במניין. בכך שבית המשפט קבע בגזר הדין כי "תוקף הפסילה מהיום" אין כל רבותא, שהרי כך אף מורה סעיף 42(א) לפקודת התעבורה. בין אם בית המשפט היה קובע כי "תוקף הפסילה מהיום" ובין אם לא היה קובע כך, הרי שעל פי סעיף 42(א) לפקודת התעבורה, עונש הפסילה היה מתחיל בתאריך גדר הדין, ואולם, העונש היה מפסיק את מרוצו מיד בעת שהעורר החל לרצות את עונש המאסר, משום שתקופת המאסר שריצה העורר אינה מובאת במניין.

5.       מלבד עונש הפסילה הנזכר, שהיא הפסילה לתקופה הארוכה ביותר, קיימים עוד שלושה עונשי פסילה, ולכאורה, החל מיום 21.8.2006 היה ידוע לעורר עליהם. למרות זאת העורר לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ואף לא הפקיד תצהיר חלף הרישיון.

          אם לא די באלה, כי אז מתברר, שהחל מחודש מאי 2001 אין בידי העורר רישיון נהיגה בר תוקף, וזאת משום שהעורר לא שילם קנסות תעבורה שונים שהוטלו עליו. ואולם, אף עובדה זאת לא מנעה מהעורר, לכאורה, לנהוג במכונית, וממילא ברור, כי נהיגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף, גוררת עבירה נוספת, והיא נהיגה ללא ביטוח חובה כחוק.

6.       סופו של דבר הוא, שהתרשמתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום.

7.       במקרה שלפני קיימת עילת מעצר, הצומחת על רקע העובדה, שהעורר אינו מציית לצווי בית המשפט שפסלו אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה, והוא ממשיך להפר את החוק ולנהוג במכונית למרות עונשי הפסילה שהושתו עליו, וחרף העובדה שאין בידו רישיון נהיגה בר תוקף מאז שנת 2001, ואין בידו תעודת ביטוח כחוק. מי שמזלזל באופן כה בוטה בחוקי התעבורה מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור, והפועל היוצא מכך הוא, שמתחייב כי יינקטו אמצעים להגנת הציבור מפניו.

          מעשיו של העורר מעידים איפוא על מסוכנותו, ומצדיקים את מעצרו מתוך מטרה לשמור על שלום הציבור מפניו של העורר.

8.       ככל שהדברים אמורים בחלופת מעצר, הרי לא מצאתי מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת מכמה טעמים.

          ראשית, קשה ליתן אמון בעורר, אשר שם את צווי בית המשפט ללעג ולקלס. מי שאינו מקיים צווים האוסרים עליו לנהוג בכלי רכב, מעורר ספק בדבר כוונתו לקיים התנאים שיקבע בית המשפט בעת שחרורו לחלופת מעצר.

          שנית, החלופה המוצעת על ידי העורר היא, שהעורר ישוחרר לביתו ויהיה נתון לפיקוחם של אמו, דודתו ואחיו. ואולם, מחומר החקירה שנאסף, ובמיוחד מהודעתו של השוטר אלירן אברגיל, עולה ספק, האם ניתן לסמוך על אנשים אלה שיפקחו על העורר באופן יעיל. לדעתי, קיים חשש כבד, שבמקום לפקח על כך שהעורר יקיים את תנאי חלופת המעצר, יחפשו המפקחים תירוצים לחפות על העורר אם יפר את תנאי החלופה. לכך מצטרפת העובדה הלכאורית, שבעת שהעורר נעצר על ידי השוטרים, והתבקש לדומם את מנוע המכונית, העורר ברח מהמקום. אם כך נהג העורר עם אנשי החוק, ולא היה לו כל מורא מפניהם, כלום דודתו או קרובי משפחתו האחרים יטילו עליו המורא הדורש לצורך שמירת תנאי השחרור לחלופת המעצר?

9.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערר, וכפועל יוצא מכך, העורר יוחזק במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פל' 151/07, של בית המשפט לתעבורה בעכו.

ניתן היום, ז' בניסן, תשס"ז (26 במרץ 2007), והודע בפומבי.

מותר להפצה מהיום.